עמנואל – אלוהים עמנו


הידיעה שאלוהים רוצה להתגלם לצד בריאתו כדי לדאוג לנו וללמד אותנו איננה רק מחשבה יפה. האפשרות שבורא לא ירצה להתקרב אל בריאתו היא מנוגדת לאינסטינקט ולהבנה.


המונח התיאולוגי שמתאר את נוכחות אלוהים בקרבנו הוא "התגלמות בבשר". משמעות המילה היא: (1) אלוהות או רוח שלובשות צורה גשמית כלשהי; (2) הפיכה לגוף: האיחוד בין האלוהות לאנושיות בישוע המשיח.


בהתאם לכתבי הקודש, הבורא תמיד רצה להתקרב באופן גשמי לבריאתו. בבראשית ג' 8 כתוב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן–לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים, בְּתוֹךְ, עֵץ הַגָּן. הפסוק מתאר כיצד אלוהים הלך בגן כדי לפגוש את אדם וחווה. במצב הזך שלפני החטא הקדמון הבורא יכול היה להתחבר עם אהוביו, אבל אחרי שהם המרו את פיו, הם גורשו מגן עדן. מאותו שלב ואילך החלו הכתובים לחשוף ולגלות בהדרגה את תכניתו של אלוהים לבוא ולשכון שוב בקרב עמו.


התינוק בבית לחם


אם נדלג על פני 800 שנה, נגיע שוב לשלב שבו יהודה ניצבה בפני איום עצום על יהודה. הכיבוש היווני והשפעות ההלניזם דלדלו אותה מבחינה מוסרית ורוחנית. לאחר מכן הרומיים הקיפו את הארץ והאימפריה העצומה שלהם איימה לשים קץ לקיומה.


ברחבי הארץ התפשטה שמועה חרישית שעומד להיוולד ילד. הילד המובטח הוא תקוות ישראל. הברית החדשה תיעדה את הדברים הראשונים שנאמרו על ישוע כדו שיח בין מרים לבין המלאך:
30 וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ 31 וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ 32 וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַיהוָֹה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ 33 וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃ 34 וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל־הַמַּלְאָךְ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ׃ 35 וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים׃)לוקס א' 30-35).


מתי, מחבר נוסף בברית החדשה, הכיר בישוע כ"עמנואל" מנבואתו של ישעיהו (מתי א' 23). הוא טוען שישוע נקרא מראשית להיות נוכחות אלוהים בקרבנו. היה עליו להיות אדם בקרב בני האדם ובה בעת להיות בן האלוהים.


המשיח כדוגמה לחיקוי ומופת


ההתגלמות בבשר מספקת לאנושות דוגמה מדהימה של אלוהים בקרבנו. אפשר לראות את יחסו לבני אדם אחרים באמצעות משפחתו עלי אדמות, המנהיגות הדתית בזמנו, פשוטי העם, הילדים ותלמידיו. נוכחותו של ישוע נועדה להעניק השראה.


הדוגמה שישוע סיפק באמצעות חייו היא עצומה. וורן ווירסבי היטיב לנסח את הפלא שבהתגלמות בבשר:
"כשאלוהים שלח את בנו לעולם, הוא גרם לנצח לפלוש אל הזמן. הביקור לא היה זמני בלבד; כשישוע בא, הוא חיבר בין עפר לבין אלוהיות – זמן ונצח לאחד. דבר אלוהים הנצחי הפך לבשר אדם, והאיחוד הזה ימשך לעולם. ישוע המשיח היה האדם המושלם כאן עלי אדמות, ולכן הוא הראה לנו כיצד לחיות בהתאם לנצח.


"לכל אורך חייו הפגין ישוע מודעות וקירבה מתמידות למין האנושי. הוא חווה את המאבקים והעמל של העולם השרוי במבוכה. דבריו היו דברי נחמה וחמלה ומעשיו נגעו אל לב הסוגיות, כשהם מפגינים את הבנתו לגבי בני אדם ואת הזדהותו עם משאותיהם. ישוע חי את החוייה האנושית עד תומה. בכל אלה הוא נותר קדוש".


ההעזה שבהתגלמות בבשר


ישעיהו ניבא על משיח ישראל. דבריו לא עוררו מחלוקת מכיוון שהוא דיבר על אירועים רחוקים, אבל כשישוע דיבר על עצמו הוא מתח את גבולות "התקינות הפוליטית". יום אחד הוא ניהל עם אישה שפגש שיחה כלהלן: 25 "וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה יָדַעְתִּי כִּי־יָבֹא הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ כְּרִיסְטוֹס הוּא יָבוֹא וְיַגִּיד לָנוּ אֶת־כֹּל׃ 26 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלָיִךְ אֲנִי הוּא" (יוחנן ד' 25-26). הוא גם אמר: "אֲנִי וְאָבִי אֶחָד אֲנָחְנוּ" (יוחנן י' 30), וגם הַאֲמִינוּ בֵאלֹהִים וְגַם בִּי הַאֲמִינוּ (יוחנן י"ד 1). אפשר להבין כמה שהטענות האלה מרגיזות, אבל אם הדברים שישוע אמר על עצמו הם אמת, קיימת דילמה.


ק' ס' לואיס, פרופסור, מחבר ופילוסוף מאוקספורד, הציג כאתגר עריכת השוואה בין דמותו ישוע לבין טענותיו:
"אדם שהוא אדם בלבד וטוען את אותם דברים שישוע טען איננו מורה מוסרי גדול. יתכן שהוא מטורף – לא פחות מאדם שמעיד על עצמו שהוא ביצת עין – או שהוא שד מהגיהינום. עליך לבחור. או שהוא היה והוא עדיין בן האלוהים; או שהוא מטורף או גרוע יותר. או שתשתיק אותו בטענה שהוא טיפש, או שתירק עליו ותהרוג אותו מפני שהוא שד; או שתיפול לרגליו ותכנה אותו אדוני ואלוהים, אבל הבה לא נדבר שטויות מתנשאות על היותו מורה דגול. הוא לא השאיר לנו את האפשרות הזו, ולא הייתה לו שום כוונה לעשות כן".


האהבה והאיזון המוצגים באתגר שלעיל מעידים על טבעו של האב שבשמים. השאלה איננה אם אנשים חוגגים בעץ ובקישוטים את לידתו של הילד שעליו דיבר ישעיהו. היא עוסקת בצורך להכיר בכך שאלוהי ישראל דואג לבריאתו עד כדי כך שהוא שלח את בנו כדי להתגלם בבשר ולשכון בקרבנו – עמנואל.